English

רועה החמורים והזולוט

רועה החמורים וה"זולוט"

 יהודה פנחס

 הרצליה, 20.12.2010.

יהדות תימן בגלות מאז חורבן הבית הראשון.

הם לא רצו ולא האמינו בעליית הבית השני, בתקופת עליית בבל תקופת עזרא ונחמיה.

הם סירבו לעלות לארץ ישראל . 

האגדה מספרת שעזרא קלל את התימנים בזה הנוסח:

שכולם יהיו ראשים ולא יהיה להם מנהיג אחד .

ולא יהיה להם עושר.  (לא יהיה מבניהם עשירים בולטים).

לכן תמיד יהדות תימן חיו בדרך כלל בעוני.

ומנהיג ?

עד היום אין להם, אפילו האמרה של בן גוריון  על הרמטכ"ל התימני לא מומשה עד היום.

                                                       

לעניין הסיפור……אבי נסים פנחס ז"ל היה בעל "מאל" (רכוש) צאן בקר ואדמות, סוחר תבואות זהב וכסף.

חי בתימן בכפר ששמו היה "שהצאן" במחוז העיר "ירים" בין צנעה בצפון מערב לבין עדן בדרום מזרח היה עשיר למרות הקללה,

היה אדם מכובד וסגן ראש הכפר מטעם היהודים, היה נדבן תורם ונותן הלוואת…. היו רושמים רק פתק קטן.

דוגמא של פתק הלוואה.
 
בפנינו אנו חתומים מטה שבא לפנינו דוד אהרון פנחס והודה בפני העדים שהוא הילווה מנסים פנחס סכום מאה ושמונה עשר כיכר כסף ערבי. לא'י'ת'ו' בין הוא ובין זרעו חוב מוטל עליו לשלם באלה ושבועה. ואפילו בשבעית ("פרוסבול " זה ביטול דרישה כספית בשביעית .וההלוואה נעשתה בעיר אלחייני,
 . והעדים עליו חיים יחיא יוסף מ-אדרייעה (כפר) ויחיא מחפוד' מ-אלסופטי (כפר) והכל שריר וקיים דנן.
והיום חודש רחמים (אלול) שנת תש"ט ליצירה וב'רק לשטרות
ביתו היה כמו פונדק דרכים לכל עוברי דרך לא היה אמצעי תחבורה אז היו הולכים ברגל היו עוברים דרך ביתו של אבא נסים, בית סעידה, שהיא אמא של אבא נסים, שנהלה את הבית.
אוכלים שותים ולנים, ובבוקר ממשיכים לדרכם.
כמו אברהם אבינו שהקים א.ש.ל (אכילה שתייה ולינה) בלי תשלום.
כמו שלא האמינו בעליית בית שני, כך לא האמינו לכל נביאי השקר על עלייה לארץ ישראל.
 ו-הנה נס….. קמה מדינת ישראל בשנת 1948, והשמועה נפוצה בכל תימן כמו רוח,
אף על פי שלא היה כל אמצעי תקשורת.
הייתה אמונה בתחיית עם ישראל וארץ ישראל, וכולם, כמעט, כמו איש אחד, קמו ועלו לישראל.
כמובן שאבי נסים פנחס, החליט למכור את כל רכושו. לפי דברי אבי, הרכוש נמכר בערך של 10% מערכו , כי הקונים ניצלו את העובדה וניצלו את זה לשלם מחיר נמוך.
אף על פי כן , הצטבר "זולוט" (כסף),  יותר מ-6 שקים , כמו שקי כסף של עלי בבה.
ובנוסף כל ה"זולוט" (כסף) שהיה לו לפני המכירה.
רכוש רב ? עושר ?
לא, ולא יהיה , לפי הקללה של עזרא הנביא…
 שקי מטבעות שהיו נהוגים בתימן
בליל היציאה לדרך, התגנב רועה החמורים "ללמכזן" (מחסן / מרתף), וגנב את כל השקים של (הזולוט) הכסף. בבוקר חשך עולמו של אבא נסים פנחס.
השמועה נפוצה מהר בכפר "שהצאן".
 
ראש הכפר בא עם כל המכובדים, והתחילו לחקור. יש לציין שהמוסלמים נתנו כבוד ליהודים.
עד שאחד מהאנשים אמר, שהוא ראה באמצע הלילה את  "איבן אשייבה", (הבן של הזקן),
רועה החמורים עובר ליד הבית …
תפסו את הרועה. חקרו אותו.  הכניסו לו מכות, כנהוג בחקירות שלהם, והוא לא רצה להודות.
מרוב מכות, נפל לו ה"טרבוש" (הכובע) מהראש, ונפל מתוכו ריאל אחד מכסף. מטבע מריה טרזה  טאלר, שהיה הילך חוקי בתימן.
זה היה הרבה כסף לאדם במעמדו של רועה החמורים.
 
ואז הוא נשבר וסיפר, כי שמע את "מורי" (זה היה תואר כבוד בתורה) נסים אומר לאשתו לולואה שה"זולט" (הכסף) ב"ל-מכזאן" (במחסן / מרתף).  ובלילה לקח את כל ה"זולט" והחביא את הכל, מטבע מטבע,  בתוך אבני הטראסות (קיר מאבנים במדרון הגבעות) אבל לא גילה את הכל.
אספו פחות מחצי שק בקושי…
ואז אמר ראש הכפר "ג'כמאן" לאבא: תגיד כמה היה לך "זולוט" ?
אנחנו נתן לך, אנחנו נוציא מרועה החמורים יותר מאוחר.
לאבא אצה הדרך, לא רצה לפגר בעליה לארץ ישראל, אמר: אתם "במחיל", שפירוש: אני סולח ומודה לכם. וסירב לקבל מהם כסף.
 
לאחר שהלכו ברגל ובחמורים, הגיעו למקום שהיו משאיות קטנות, אבא שכר כמה משאיות. כי הרבה משפחות נטפלו לאבא, כי שמעו שיש לו כסף.
בדרך הנהגים סחטו את אבא, עד שנגמר "כוול הזולט" עד "הבוקשה" האחרנה. (המעה / הפרוטה האחרונה).
וכך חזרנו לקללה של עזרא הנביא.
 
ואבא הגיע לארץ ישראל עני כמו כל התימנים.         
בארץ ישראל היה במחנה העולים עין שמר, ומשם העבירו אותם לשטח פתוח בהרי ירושלים, ובמקום הזה הקימו במו ידיהם את (הכפר) עמי נדב.
 
והאירוניה ? במה אבא נסים עבד ??? הה !!!   בבניית "טראסות" במורדות הגבעות …
מעניין אם המטבעות שנשארו בטארסות בתימן,  יעלו לטראסות שאבא בנה בכפר עמי נדב ?
 
חלק מהמטבעות שהיו נהוגים בתימן

בן יהודה 18, תל אביב 63802   טל': 6299453 – 03,  נייד:2538831 – 052   דוא"ל: liderman@netvision.net.il

 18Ben Yehuda St.  Tel Aviv 63802  Tel: 03-6299453,  Mobile: 052-2538831   E-mail: liderman@netvision.net.il