מטבעות פדיון הבן

פדיון הבן                                         

אחרי יציאת מצרים, כשבני ישראל עדיין נודדים במדבר, אמר ה' למשה רבנו: "קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל" (שמות י"ג,ב'), כזכר להצלת בכורי ישראל בעת מכת הבכורות במצרים, כנאמר "כי לי כל בכור ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל" (במדבר ג',י"ג).

אחרי הקמת המשכן והתבססות מעמד הכהונה והלוויה, נאמר: "ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל. והיו לי הלוים"(במדבר ג',י"ב). לשם כך אמר ה' למשה: "פקד כל בכר זכר לבני ישראל מבן חדש ומעלה ושא את מספר שמתם" (במדבר ג',מ'). כאשר פקד משה את בני שבט לוי,הגיע מספרם ל-22,000 איש. ולעומתם הגיע מספר הבכורים ל-22,273 איש. כיוון שכך, פקד ה' על משה לפדות את 273 הבכורים העודפים, בחמישה שקלי כסף כל אחד. כיצד הצליח משה לבחור מתוך כל הבנים, את אלה החייבים בפדיון? על כך אמרו חז"ל: "אמר משה: כיצד אעשה לישראל, אם אני אומר לו תן לי פדיונך, יאמר לי כבר פדאני בן לוי, מה עשה הביא כ"ב אלפים (22,000) פתקין וכתב עליהן בן לוי לוי, ורע"ג (273) פתקין וכתב עליהן חמשת שקלים, בללן ונתנן בקלפי, אמר להם טלו פתקיכם, מי שעלה בידו בן לוי א"ל (אמר לו) כבר פדאך בן לוי, מי שעלה בידו חמשת שקלים א"ל תן פדיונך וצא". כך נפדו בכורי ישראל בימים ההם. מאז מחוייב כל איש מישראל לפדות את בנו הבכור לאמו בחמישה שקלי כסף, הכוהנים והלווים פטורים מן הפדיון.

הפדיון נערך ביום השלושים ואחד להולדת הבן, אם יום הפדיון חל בשבת או ביום חג, הוא נדחה למחרת, במקרה שהאב אינו פודה את בכורו בתקופה האמורה, הוא יכול לעשות זאת אחר-כך, אך אם הזניח את חובתו מכל סיבה שהיא, חייב הבן לפדות את עצמו כשיגדל.

את סדר הפדיון יכול לערוך כל כוהן, והוא יכול כרצונו להחזיר את המטבעות לאב אחרי הטכס.

עד ימינו השתמשו בכל קהילות ישראל במטבעות כסף שונים כתחליף לחמשת השקלים הנזכרים בתורה. במדינת ישראל טבע בנק ישראל מטבע מיוחד בשם פדיון הבן, שהוא הילך חוקי, ובכך הוחזר למנהג העתיק והנפלא אופיו העברי הקדמוני. המטבע מוטבע כל שנה, מאז שנת תש"ל בשני סוגים: רגיל וקשוט וצד הערך שלו נושא את שנת ההטבעה, כך שלא זו בלבד שהוא עונה על צרכים דתיים, אלא אף נעשה לפריט מבוקש ביותר על-ידי אספנים.

חמשת מטבעות פדיון הבן שוקלים ביחד 130 גרם, על פי משקל חמשת שקלי הקודש הקדמונים, בהם 117 גרם כסף טהור. רבנים ומומחי הנומיסמטיקה סבורים, שעל מנת להתאים את מטבעות פדיון הבן למשקלם הקדום, עליהם להכיל בין 93 ל-100 גרם כסף טהור. בנק ישראל העדיף לבחור במשקל 117 גרם ולהימנע מכל ספק.

תעודת זיכרון נאה ומעוטרת, חתומה בידי שני הרבנים הראשיים לישראל מתלווית לכל סדרה בת 5 מטבעות, ומאשרת את התאמתם לדרישות ההלכה. יש מקום בתעודה לכתיבת שם הילד, יום הפדיון, ופרטים אחרים שבהם מעוניינת המשפחה.

*מתוך עלון שפורסם בידי בנק ישראל והחברה הממשלתית למדליות ומטבעות בע"מ