בליל היציאה לדרך, התגנב רועה החמורים "ללמכזן" (מחסן / מרתף), וגנב את כל השקים של (הזולוט) הכסף. בבוקר חשך עולמו של אבא נסים פנחס.
השמועה נפוצה מהר בכפר "שהצאן".
ראש הכפר בא עם כל המכובדים, והתחילו לחקור. יש לציין שהמוסלמים נתנו כבוד ליהודים.
עד שאחד מהאנשים אמר, שהוא ראה באמצע הלילה את "איבן אשייבה", (הבן של הזקן),
רועה החמורים עובר ליד הבית …
תפסו את הרועה. חקרו אותו. הכניסו לו מכות, כנהוג בחקירות שלהם, והוא לא רצה להודות.
מרוב מכות, נפל לו ה"טרבוש" (הכובע) מהראש, ונפל מתוכו ריאל אחד מכסף. מטבע מריה טרזה טאלר, שהיה הילך חוקי בתימן.
זה היה הרבה כסף לאדם במעמדו של רועה החמורים.
ואז הוא נשבר וסיפר, כי שמע את "מורי" (זה היה תואר כבוד בתורה) נסים אומר לאשתו לולואה שה"זולט" (הכסף) ב"ל-מכזאן" (במחסן / מרתף). ובלילה לקח את כל ה"זולט" והחביא את הכל, מטבע מטבע, בתוך אבני הטראסות (קיר מאבנים במדרון הגבעות) אבל לא גילה את הכל.
אספו פחות מחצי שק בקושי…
ואז אמר ראש הכפר "ג'כמאן" לאבא: תגיד כמה היה לך "זולוט" ?
אנחנו נתן לך, אנחנו נוציא מרועה החמורים יותר מאוחר.
לאבא אצה הדרך, לא רצה לפגר בעליה לארץ ישראל, אמר: אתם "במחיל", שפירוש: אני סולח ומודה לכם. וסירב לקבל מהם כסף.
לאחר שהלכו ברגל ובחמורים, הגיעו למקום שהיו משאיות קטנות, אבא שכר כמה משאיות. כי הרבה משפחות נטפלו לאבא, כי שמעו שיש לו כסף.
בדרך הנהגים סחטו את אבא, עד שנגמר "כוול הזולט" עד "הבוקשה" האחרנה. (המעה / הפרוטה האחרונה).
וכך חזרנו לקללה של עזרא הנביא.
ואבא הגיע לארץ ישראל עני כמו כל התימנים.
בארץ ישראל היה במחנה העולים עין שמר, ומשם העבירו אותם לשטח פתוח בהרי ירושלים, ובמקום הזה הקימו במו ידיהם את (הכפר) עמי נדב.
והאירוניה ? במה אבא נסים עבד ??? הה !!! בבניית "טראסות" במורדות הגבעות …
מעניין אם המטבעות שנשארו בטארסות בתימן, יעלו לטראסות שאבא בנה בכפר עמי נדב ?
חלק מהמטבעות שהיו נהוגים בתימן
