מדליה גדולה מזהב מ1811 בה מציג נפוליאון בונפארטה את בנו, נפוליאון השני, שאך זה נולד.
(ייתכן, שסצינה זו היתה ההשראה לזמר מייקל ג'קסון כששלף וכמעט שמט, את בנו התינוק מבעד לחלון)
היום אנו יכולים לראות ולאשר, כמה צדקו האנשים בדורות קודמים, כי הנצחה באמצעות מדליה היא הנצחה לדורות, אחרת איך היינו מגיעים היום, כעבור 120 שנה, לחטט ולדוש במסכת חייו של הבר מינן הנשכח הזה ד"ר מוריץ טאובר, ולתעד את קורותיו בעתוננו החשוב רב התפוצה. (כאשר כיניתי פעם עלון זה כ"חנוני", ננזפתי על ידי ראובן סטולר ובצדק).
אז זה בדיוק מה שעורר את סקרנותי ומשך אותי לחפש וגם מעט למצוא, מי האיש ומהי מסכת חייו, אי אז בפראג של סוף המאה ה19.
מי האיש?
ראשית, פניתי למקורות בארץ, גלשתי באינטרנט. שם זהה הופיע בכמה מקומות, כולל באתר של בית טרזין, מוזיאון גטו טרזינשטדט השוכן בקיבוץ גבעת חיים, מהם לא באה הישועה, לא ראו, לא שמעו, אולי בגילגול הבא.
פניתי גם לירון אנוש ב"מדור לחיפוש קרובים" בקול ישראל. אמנם הקרבה היחידה שלי למוריץ טאובר היתה המדליה שהחזקתי בידי, אבל חשבתי, אולי יש למשפחה קרובים בארץ , אולי הם מאזינים לתוכנית, מי יודע, אולי יתמזל מזלי, כמו שקרה עם ה"מדליה המרגשת" בעבר, שום כלום, ניסים לא קורים יום יום.
אז הבליח במוחי רעיון חדש, נפנה ישר למקור, כתבתי מכתב בעברית לקהילת פראג, אם הם לא שולטים בשפה, חשבתי, בטח יש שם איזה רב, שמקריאה בתורה יודע מעט עברית, בשיטה של "שגר ושכח" שלחתי את המכתב, תשובה, בזמן סביר, לא הגיעה, הרמתי ידיים.
החזרתי לקובי את המדליה ויצאתי ל"דוג" במים אחרים, עכורים, (מחק את המיותר!)
שיר שחלמתי על פראג
והנה חלה תפנית, קהילת פראג שלא עונה, עונה גם עונה: כעבור ז' ירחים, קיבלתי אי מייל מדניאל פולקוביץ מהמוזיאון היהודי בפראג. המכתב, שכלל גם התנצלות על הזמן הרב שעבר, נותן לי מידע, ופרטים קצרים על מסכת חייו של מוריץ טאובר שלנו.
עכשיו כבר חשתי כבן משפחה לכל דבר ועניין, ורשימת פרסומים שחיבר אי אז במאה ה19. כל זה לא סיפק אותי ביקשתי מפראג עוד חומר ואם אפשר תמונות, עד כתיבת הסיכום הזה פראג שותקת, ולכן אסתפק במה שיש תחת ידי.
רבי מוריץ טאובר, או בשמו העברי אהרון משה, נולד בהולושוב מורביה, ב- 26.4.1841 לאביו מנשה טאובר ואמו שרה לבית בלום.
הוא למד יהדות בישיבות במיקולוב וברטיסלבה (פרסבורג), המשיך בלימודיו באונברסיטאות פראג ווינה, הוסמך לדוקטור לפילוסופיה ב1869.
מ 1869 כיהן כרב, מטיף ומורה ליהדות בבית ספר תיכון יהודי בפראג.
מ1881 כיהן כרב בבתי כנסת, בית הכנסת החדש, בית הכנסת מייזל.
ומשנת 1888 עד 1896 כרב בית הכנסת העתיק "אלטנוישול" בפראג.
אלטנוישול, או בית הכנסת סטרנובה, ברובע היהודי בפראג, הוא בית הכנסת העתיק ביותר באירופה שעדיין פעיל, בית הכנסת הוקם בשנת 1270 בסגנון גותי.
האגדה מספרת כי הגולם מפראג, שהוכן מחומר וניתן בו רוח, על ידי המהר"ל, נמצא בגניזה שבעליית הגג של בית הכנסת. עד היום שמור מושב המהר"ל בקדמת בית הכנסת. רבי יהודה ליווא בן בצלאל, הידוע בכינויו המהר"ל (מורנו הגדול רבי ליווא) חי בפראג במאה ה16.