רובין ברי 2001 - 1919

עדות בכתב יד

פלוצק הפכה לגטו המסופח לרייך הגרמני ולקראת סוף שנת 1941 האוכלוסייה היהודית של העיר נעקרה והועברה ל-"מחוז הממשל הכללי" של פיוטריקוב –רשות ממשל פולנית פיקטיבית. משם נלקחו היהודים למחנות-עבודה קטנים ולקיום בתנאי רעב, במיוחד במחנה עבודה בשם בליז'ין, ליד סקרז'יסקו-קמיינה. במחנה בליז'ין יוצרו מדי צבא ואני תיקנתי שם מכונות תפירה.

משם פינו אותנו לאושוויץ-בירקנאו ב-1943. באושוויץ (שם קועקע על זרועי המספר 1241-B) תפקידי היה לפרק מטוסים גרמניים שהופלו לצורך ניצול חוזר של מסבים כדוריים וצמיגים, עד שהצבא הסובייטי התקרב, מחנה אושוויץ-בירקנאו נסגר והאסירים נשלחו למחנות ריכוז אחרים. גורלי היה להישלח למחנה מאוטהאוזן באוסטריה. משם נלקחתי לווינה, שם עבדתי במפעל למשאיות.

כאשר הצבא הרוסי התקרב, אסירי המחנה נשלחו בחזרה למאוטהאוזן – ברגל.

כדי לקיים את עצמנו אכלנו עשב – ממש כך. במשלוח מווינה יצאו מעל 3,000 אנשים מורעבים. למחנה מאוטהאוזן הגיעו פחות מ-300 שלדים כחושים.

המשחררים שלי היו חיילים יהודיים-אמריקניים שפרצו את שערי המחנה באמצעות הטנק שלהם. השעון הראה את השעה חמש דקות לחמש בערב, ולכן יום הולדתי הוא חמש כפול חמש: חמש דקות לחמש בחמישה במאי שנת 1945. מאז אותו יום אני חוגג את יום הולדתי בחמישה במאי.

לאחר שהתאוששתי במשך זמן-מה יצאתי לדרך לכיוון איטליה, כשבכוונתי להגיע לפלשתינה.

באיטליה הופרדנו במחנה אדריאטיקה במילאנו, ושם אושפזתי בבית-חולים. פלה, גניה ושמואל נלקחו בחצות להפלגה לפלשתינה, ללא ידיעתי.

זמן-מה לאחר מכן מחנה אדריאטיקה נסגר ושוכני המחנה נשלחו למחנות עקורים שונים ברחבי איטליה.

להקת התיאטרון שלנו נשלחה לרומא כיחידה שלמה.

רומא, איטליה 27 לדצמבר 1946.

מרומא נסענו למחנות השונים והופענו בפני הניצולים, שארית הפליטה, בהצגות תיאטרון ביידיש.

הרפרטואר שלנו כלל בעיקר קומדיות ומערכונים היתוליים, במטרה לשפר את מצב הרוח ו-"להרים את המוראל". הקהל אהב אותנו מאוד ורצה עוד ועוד.

מחנות העקורים באיטליה: רובין ברי במרכז אוחז בבקבוק במהלך הצגה.

מחנות העקורים באיטליה: רובין ברי במרכז עם כובע וזקן במהלך הצגה.

מחנות העקורים באיטליה: רובין ברי יושב במרכז עם כובע שחור וזקן.

במהלך תקופה זו החלו להגיע אלי מכתבים מפלה בקפריסין, בהם היא יעצה לי שלא לעלות במסגרת בלתי-לגאלית כדי שלא לעבור אותה מסכת של תלאות שהיתה מנת חלקם.

לאחר שהרשויות באיטליה החליטו לסגור את מחנות העקורים אני החלטתי, בהתאם לעצתו של שליח הסוכנות שהיה גם במאי התיאטרון שלנו, לבחור בארצות הברית.

כך הגעתי לאמריקה. בניו-יורק עבדתי במפעל שייצר מכונות-תפירה תעשייתיות והופעתי במסגרת תיאטרון מקצועי-למחצה בשם פולקס-בינה (Folksbiene).

(חלק חסר) … התיאטרון (המקצועי) … בשפה… שנותר בארצות הברית.(אני) השתתפתי בהצגות התיאטרון ללא שכר, עד שפלה ואני נישאנו במונטריאול, קנדה, בהשתתפות האחים בורנשטיין והמשפחה.

פלה רצתה מאוד ללדת בניגוד לעצת הרופאים, מכיוון שהתברר שהיא סובלת מאי-ספיקת לב מולדת עקב נקב בין חדרי הלב.

פלה התעלמה מעצת הרופאים ונכנסה להריון פעמיים, אך לרוע המזל שני ההריונות הסתיימו בהפלות.

שנינו חיינו את חיינו בכוונה לבוא ולחיות בישראל ואף התכוננו לכך. רצינו להצטרף למשפחת לידרמן שהגיעה לישראל מקפריסין ולמשפחת גרבש שהגיעה קודם לכן מאיטליה.

הגורל התאכזר אל פלה. בתאונה שהתרחשה בבית היא שברה שתי צלעות. היא נלקחה לבית החולים מונטפיורי ושם היא נדבקה במחלת הליגיונרים (דלקת ריאות קשה).

פלה ורובין ברי. ניו-יורק.

פלה נפטרה בבית החולים בנוכחות אחיותיה גניה לידרמן ורניה גרבש, ובנוכחותי.

החלטנו להביא את גופתה לקבורה בישראל, בבית הקברות קריית-שאול שבתל-אביב.

זהו יום השנה ה-14 למותה – תאריך שאני מציין מדי שנה.